הסיפור האולטימטיבי של התמדה ללא פשרות, ולאו דווקא בהקשר של שיווק מחדש, הוא זה של סויצ'ירו הונדה, מייסד החברה שנקראת על שמו. ב-1938 כשעוד היה נער בבית הספר,השקיע הונדה את כל מה שהיה לו בבית מלאכה קטן שם ניסה לפתח את הקונספט שלו ל-piston ring אותו התכוון למכור לטויוטה. הוא עבד יום ולילה ואף נאלץ למשכן את תכשיטי אשתו על מנת להתקיים. כאשר סיים להכין את המוצרים והגיש אותם לטויוטה, נאמר לו שהם אינם עומדים בסטנדרטים של החברה. הוא חזר לעבודה וכעבור שנתיים הצליח לקבל חוזה מטויוטה. ואז צצה בעיה חדשה: הממשלה היפנית התכוננה למלחמה וסירבה לתת להונדה את הבטון שהיה נחוץ לו לבניית המפעל. הונדה לא התייאש והמציא תהליך משלו לייצור בטון ובנה את המפעל. במהלך המלחמה, המפעל הופצץ פעמיים וחלק גדול מאמצעי הייצור הושמדו. ומה עשה הונדה? הוא וצוותו יצאו לשטח ואספו את מיכלי הדלק הריקים שהמפציצים האמריקאים השליכו. הונדה קרא למיכלים "מתנה מהנשיא טרומן" מפני שהם סיפקו לו את חומרי הגלם שהיה צריך לתהליך הייצור ולא ניתן היה להשיגם ביפן. לאחר כל זה, רעידת אדמה שיטחה את המפעל והונדה החליט למכור את העסק לטויוטה.
לאחר המלחמה, היה מחסור חמור בדלק ביפן והונדה לא יכול היה אפילו לנהוג במכוניתו על מנת להשיג מזון למשפחתו. מתוך ייאוש, הוא הצמיד מנוע קטן לאופניו. שכניו התלהבו מהרעיון וביקשו שירכיב גם עבורם "אופניים ממונעים". תוך זמן קצר נגמרו לו המנועים. הונדה החליט לבנות מפעל לייצור מנועים להמצאתו החדשה, אך לא היה לו מספיק כסף לשם כך. הונדה אינו מתייאש ומוצא פתרון: הוא פונה ל-18,000 בעלי חנויות אופניים ביפן במכתב אישי בו הוא מספר על המצאתו ומשכנע אותם להשקיע במפעל. 5,000 מבעלי חנויות האופניים השתכנעו ושלחו לו כסף. עדיין האופנועים היו גדולים וכבדים ולכן נמכרו רק לחובבי אופניים מושבעים. הונדה עשה את ההתאמה הנדרשת ויצר אופנוע הרבה יותר קל וזה הפך להצלחה מיידית שזיכתה אותו בפרס הקיסר. בשלב הבא הונדה החל לייצא את האופנועים לאירופה וארה"ב ובהמשך, בשנות ה-70, החל לייצר ולמכור מכוניות.
כיום, הונדה היא חברת ענק ומגדולי יצרני הרכב ביפן. היא מעסיקה 100,000 עובדים ביפן וארצות הברית. הונדה הצליחה בגלל שאדם אחד לקח החלטה שהוא באמת התחייב לה, פעל ממנה ותיקן תוך כדי ההתקדמות. הכשלון פשוט לא היה קיים כאפשרות.
No comments:
Post a Comment